גלול למעלה

מובילים עם הראש כשהלב שלך במשבר

בשלוש עשרה שנותיי כמנכ"ל JFCS, אני יכול לומר בכנות שארבע השנים האחרונות בחנו את המנהיגות שלי ומתחו אותי באופן אישי בדרכים שלא יכולתי לדמיין או להתכונן אליהם. לשם כך, אני רוצה לשתף במה שלמדתי עד כה.

לעולם לא האם עקרונות המנהיגות האותנטית נחוצים יותר (או נבדקו) מאשר בתוך משבר גדול. מגיפת COVID-19, אי שקט פוליטי (כלומר, 6 בינוארה'), ועכשיו מלחמת ישראל-חמאס היא רק חלק מהאתגרים הרבים שהייתי צריך להוביל את הארגון שלי. נקראתי לספק תמיכה, הכוונה והכוונה לאנשים בעלי צרכים שונים ובעלי ניואנסים - העובדים שלנו, חברי הדירקטוריון והלקוחות שאנו משרתים. זה אילץ אותי לחשוב לעומק על מי אני, מה אני מעריך ואיך להעביר את החלקים הכי אנושיים בעצמי לאלה שאני פוגש.

גילוי נאות: כאשר הפכתי למנכ"ל לראשונה, הנחתי שההתמקדות היחידה שלי תהיה ביצירת אסטרטגיות להבטחת הקיימות הפיננסית של הארגון שלנו, אספקת השירות, פיתוח המנהיגות, טיפוח הדירקטוריון והחדשנות. אמנם אני בהחלט לא טוען שאף אחד מהתחומים האלה הוזנח, אבל האמת היא שגם אני אתגר לדמיין מחדש איך נראית מנהיגות אותנטית בעיצומו (ואחריו) של משבר.

נכון לעכשיו, מכיוון ש-JFCS מספקת תמיכה נחוצה מאוד לחברי הקהילה במהלך מלחמת ישראל וחמאס, המחשבות שלי עוברות באופן אינסטינקטיבי לבתי שלי שנמצאת כעת בישראל. כל יום אני מתחבטת איך להוביל את הארגון שלי בצורה אותנטית וחסרת פחד, ובו זמנית חוששת לשלומה של בתי. וזה לא כולל את המאבקים האישיים שלי ליישב את האקטואליה עם ההשקעה העמוקה שלי במדינת ישראל ואהבתי למדינת ישראל.

אז איך נראית מנהיגות אותנטית? באופן פרדוקסלי, עבורי זה אומר לשתף בפגיעות שלי, באנושיות שלי ובעובדה שאין לי את כל התשובות. זה אומר להסתמך על המצפן הפנימי שלי שלפעמים מתנגש עם מה שאחרים מצפים. זה אומר להיות אמיתי ושקוף לגבי הכעס או הצער שלי כדי שאלו שאני מוביל יוכלו לסמוך על האותנטיות שלי.

בזמן שאני אישית מתאבל את כל אובדן חיים בסכסוך הזה - ישראלים חפים מפשע ופלסטינים חפים מפשע - כמנהיג של ארגון יהודי יש לי אחריות ליצור מרחב בטוח עבור כל אחד בארגון שלנו להתאבל ולרפא דרך מצב עניינים נורא זה; להביע את פחדיהם תוך העברת מסרים המכבדים את הכבוד והקדושה של כל החיים. הכיוון הזה מרגיש אנושי. זה מרגיש מעורר חמלה. ואני מקווה שזה מאפשר לכל הצוות להתחבר זה לזה ללא קשר להבדלים ביניהם.

בזמן שאני מעודד את הצוות שלי בכל שבוע, אני דואג לצרכים שלי בזמני ובדרך שלי. כמנהיג, אני "הולכת בהליכה" - מפעילה "שימוש בעצמי" (מונח של עבודה סוציאלית) כדי לא להעמיס על אף אחד אחר עם החרדות שלי אלא גם לחשוף את האנושיות שלי כדי שאוכל להתחבר לאחרים. התחושה הזו של חיבור, עם גבולות, היא באמת מה שמאפשר לי להוביל בזמנים הקשים ביותר האלה. האפקטיביות שלי היא סיפור שיסופר בזמן אחר. אבל כרגע, אני בתוך זה ולכן, אני ממשיך לעקוב אחר המצפן הפנימי שלי.

Hebrew