גלול למעלה

שבוע הגאווה של פילי מקבל גוון יהודי

דגלי הקשת מילאו את הרחובות כאשר שבוע הגאווה, חגיגה בת שבעה ימים של כל מה שקשור לסביות, הומואים, ביסקסואלים, טרנסג'נדרים, קווירים/שאלות וא-מיניים/בעלי ברית, נפתחה רשמית ב-14 ביוני עם מצעד הגאווה השנתי ה-27 של פילי. הקהילה היהודית של פילדלפיה הראתה את תמיכתה ומעורבותה בפסטיבל ובמשתתפים באמצעות שני אירועים. התרומה היהודית הראשונה לפסטיבל הגיעה למעשה כמה ימים קודם לכן במסווה של ארוחת השבת הגאה של ג'יי במוזיאון הלאומי להיסטוריה של יהודי אמריקה ב-12 ביוני.

כ-70 אורחים מכל הדורות הגיעו לאירוע בהנחיית J. Proud, קונסורציום Philly LGBTQA של יותר מ-20 מוסדות בתיאום ה-Jewish Family and Children's Service. האורחים זכו לארוחה טבעונית באדיבות רייצ'ל קליין ומסעדת דרום פילי שלה, Miss Rachel's Pantry, והדוברים כללו את נציג המדינה בריאן סימס (D-District 182) וסגן הקונסול הכללי של ישראל לאזור אמצע האטלנטי אלעד סטרומאייר.

"זה היה לילה מדהים ויפה", אמרה פיניקס שניידר, מנהלת יוזמת ה-LGBTQ עבור JFCS, שהחלה את J. Proud לפני קצת יותר משנה.

זה היה גם אירוע ייחודי בכך שהמוזיאון עצמו כופף את הכללים שלו כדי לארח את האירוע - הוא בדרך כלל לא עורך אירועים בלילות שישי בגלל השבת, אמרה ג'ולי טיילור, מנהלת בכירה של קשרי תורמים ואירועים מיוחדים במוזיאון. טיילור הוסיפה כי אירוח המוזיאון היה מייצג את מטרתו להפוך לחלל הכולל הכל.

הארוחה הייתה "מקום מצוין לקדם את זה" ולספק קהילה תומכת, אמרה. "היה נחמד לבלות את הזמן המסורתי הזה עם משפחות והקהילות שלהן ביחד במוזיאון."

האירוע אורגן על ידי ועדת האירוע J. Proud, המורכבת משניידר; סטיבן שאר, מנהל פרויקטים של ספקטרום פילי; ו-וורן הופמן, מנהל שותף של תכנות קהילתיות של הפדרציה היהודית של פילדלפיה רבתי.

סטרומאייר דיבר על ההתקדמות בישראל וקשר אותה לעובדה ששבוע הגאווה בתל אביב מתקיים במקביל לזה של פילדלפיה, אמר שניידר, בעוד סימס דיבר על נושאים בקנה מידה ארצי - "מה אנחנו עושים עכשיו, מה זה עבודה שצריכה להיעשות באשר להגנה והכללה של אנשי להט"ב", הסביר.

"כשאני חושב על זה, זה היה באמת ערב מיוחד", אמר שניידר. סימס וסטרומאייר "היו פשוט מדהימים. סרקתי את החדר כשהם דיברו ואנשים היו כל כך מכוונים - יכולתי לראות שהם מרגישים השראה ומחוברים."

יצירת החיבור והתחושה של קהילה זה מה ששניידר אמר שהיה המטרה של ג'יי גאה לערב ולשבוע הגאווה.

"אנחנו ממש גאים בהצלחת הערב כי אני מבסס את ההצלחה לא על המספרים אלא על העדויות של המשתתפים", אמר. "אני עדיין מקבל טלפונים מאנשים שנפתחים על כמה הלילה היה מיוחד ועד כמה הלילה היה נחוץ בקהילה".

שניידר אמר שהוא מקווה שהארוחה תהפוך לאירוע שנתי לצד התוכניות שג'יי גאה מקיימת מדי שנה לחנוכה ולפסח.

הקונסורציום היה גם הארגון היהודי הרשמי היחיד שצעד במצעד הגאווה ביום ראשון, עם קבוצה של בין 40 ל-50 איש.

"המטרה שלנו הייתה ליצור מרחב עבור יהודים להט"ב להתכנס, לחגוג, להתחבר ולהרגיש שהם יכולים להיות חופשיים להיות מי שהם באמת ולא רק מרחב שחוגג את היותם יהודים או חוגג את היותם להט"ב אלא חוגג את היותם יהודים ולהט"ב. "אמר שניידר.

אירוע בולט נוסף של שבוע הגאווה היה הופעתו של דיוויד קרטר בספרייה החופשית של סניף העצמאות.

קרטר עובד על ביוגרפיה של אחת הדמויות היהודיות הבולטות בתולדות הלהט"ב, פרנק קמני. קאמני, שנחשב לאחד ממייסדי תנועת הלהט"ב והיה אחראי על ארגון התזכורת השנתית הראשונה מחוץ לבית עיריית פילדלפיה בשנת 1965, אמור להיכלל בהיכל הכבוד של משרד העבודה האמריקאי בהמשך החודש עבורו. לפעול להפסקת האפליה במקום העבודה.

קרטר, שכתב בעבר ספרים על דמויות ואירועים בולטים אחרים על התנועה, כמו מהומות סטונוול ב-1969, החל לראיין לראשונה את קמני ב-2006.

"הלכתי קדימה ואחורה במחשבותי על מה שרציתי לכתוב בהמשך וביוגרפיה של פרנק כל הזמן עלה", אמר קרטר.

לאחר ארוחת ערב לילה אחד, הוא החליט שהוא יכול לעקוב אחר ההיסטוריה של תנועת LBGT דרך האדם האחד הזה. הוא שיתף פעולה עם ברברה גיטינגס, דמות מפתח נוספת במקורות התנועה, וקיי טובין. קרטר מזכה את שתי הנשים על שעזרו לו למצוא מידע ותמונות שבהן השתמש.

העבודה עם קאמני ועריכת לפחות 40 ראיונות איתו עזרו לקרטר ליצור מערכת יחסים שהוא כינה "פריבילגיה".

"אני חושב שכשאתה עושה ביוגרפיה של אדם, אתה מקבל את ההזדמנות להכיר באמת את האדם וזה באמת לא יסולא בפז לביוגרף", הסביר קרטר. "הגעתי למסקנה שהוא לא היה רק האדם החשוב ביותר בהיסטוריה של התנועה עבור ארה"ב, אלא גם בחו"ל. אני חושב שהוא הדמות המתנשאת".

קאמני פוטר מעבודתו בשירות המפות של צבא ארה"ב ב-1957 בגלל מיניותו, ששימשה לו כזרז להסתבך עם מקורותיה של תנועת הלהט"ב, כולל ייסוד אגודת Mattachine בוושינגטון הבירה, השתתפות בהפגנות בעיר ניו יורק. והחתמת אנשים להשתתפות במאבק המפרך למען זכויות הומואים.

"הוא לא נתן לעצמו להסיח את דעתו מלנסות לעשות כל מה שהוא יכול כדי להשיג שוויון ללהט"בים", אמר קרטר. "פרנק רצה להטביע את שיני הכלבים שלו לשריר השוקיים של הממשלה הפדרלית עד שדוד סם אמר לו 'דוד'".

מה שהחזיק את קמני לאורך כל כך הרבה עשורים, לעתים קרובות מול התנגדות בלתי פוסקת ואדישות, הוא אמר לטובין, היה הרעיון ש"אם הוא יכול לשנות את דעתו של אדם אחד, זה היה שווה לעשות".

איש קשר: mstern@jewishexponent.com (215-832-0740).

Hebrew